<h1>שאילתות פרשת מצורע שאילתא פ"ח</h1>
<h2>דף קג:</h2>
וסנדל מוחלט אע"פ דלשריפה קאי טמויי מטמא ולא אמרינן כמאן דשרוף דמי דתניא מטלית שיש בה שלש על שלש אע"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתו מאי לאו מוחלטת לא מוסגרת אי הכי אימא סיפא היו בה כמה זתים כיון שנכנס כזית לבית טהור טמאתו אי אמרת בשלמא מוחלטת היינו דאיתקש למת אלא אי אמרת מוסגרת אמאי איתקש למת שאני התם דאמר קרא ושרף את הבגד אפילו בשעת שריפה קרוי בגד ודאמי כמאן דאיתיה. ברם צריך מהו למיחלץ ביה יבמה מי אמרינן כיון דלשריפה קאים כל העומד לשריפה כשרוף דמי הילכך לאו מנעל הוא וליתיה לחליצה או דילמא כיון דלענין טומאה אמרי' כמאן דאיתיה דמי דמן דנגע בי' מטמא לי' ולא אמרי' כשרוף דמי אפרו טהור הוא לענין חליצה נמי ילפינן ליה מטומאה ואם ת"ל ילפינן ליה מטומאה סנדל של עיר הנדחת מהו מי ילפינן ליה מנגעים דאע"ג דלשריפה קאים אמרי' כמאן דאיתיה דמי או דילמא מנגעים לא ילפינן שאני נגעים דאחמר ביה רחמנא ת"ש דאמר רבא הילכתא אחד סנדל מוסגר ואחד סנדל מוחלט ואחד סנדל של עיר הנדחת לע"ג לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה אחד סנדל של תקרובת ע"ג היכא דעבודתיה בכך כגון אבנים של מרקוליס והא בעינן זריקה משתברת וליכא דאמר מר [ע"ז נ"א.] שבר מקל בפניה חייב ונאסרת זרק מקל בפניה חייב ואינה נאסרת כגון שקיצעו מתחלה לכך אחר סנדל של עיר הנדחת ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה של זקן העשוי לכבודו ושל תקרובת ע"ג משום דלא עבדי להילוכא של עיר הנדחת משום דלשריפה קאי כמו דשרוף דמי אלמא מוחלט כיון דלעניין טומאתו אמרינן כמאן דאיתיה דמי דהא גלי רחמנא והבגד לעניין חליצה נמי אמרי' כמאן דאיתיה דמי של עיר הנדחת אמרינן כמאן דשרוף דמי כיון דלשריפה קאי ולא ילפינן מנגעים דהא אחמרו ביה רבנן במילי יתירתא אי נמי אוקמוה אליישא.
